מזאב לכלב – איך זה קרה?

מזאב לכלב – האבולוציה של הכלבים.
מאמר זה נכתב בהתבסס על כתבתה של וירג’ינה מורל שפורסמה ביולי 2015 ב Scientific America. מאז פרסומו ייתכן ופורסמו ממצאים ששופכים אור מדויק יותר על תהליך הביות של הכלבים אך המובא במאמר זה נותן כיוון כללי מעמיק על התהליך.

מי שגידל וחקר, האכיל וטיפח, כלבים וזאבים מאז שהם בני שבוע (ומואכלים ע”י בקבוקים) ודאג להתפתחותם יום ולילה יוכל להעיד על ההבדלים ביניהם.
במחקר שנערך במשך 7 שנים החל מ 2008 במרכז למדע הזאבים באוסטריה ובו גודלו, מגיל ינקות, זאבים וכלבים מעידים החוקרים על הבדלים שכאלו. החוקרים מדווחים שלמרות שהזאבים והכלבים חיו ועבדו עם החוקרים במשך 7 שנים – הזאבים שמרו על עצמאות חשיבתית והתנהגותית שאינה מאופיינת עם דפוסי ההתנהגות הכלביים המוכרים לנו.
כך לדוגמה בניסוי שערכו החוקרים ובו הונחה חתיכת בשר על השולחן ונאמר לכלבים “לא” – הכלב לא לקח את הבשר. באותה הסיטואציה הזאב (שגדל וחונך באותם התנאים של הכלב) – התסכל לחוקר ללבן שבעיניים ובלי למצמץ לקח את הבשר ואכל. כאשר אנו מדברים על “ביות” – הפיכתו של בעל חיים פראי לאחד שחי לצד בני האדם ואף משרת אותם בצורה כזו או אחרת – היכולות לקבלת מרות היא מהותיות מאוד ויש שיגידו הכרחית לתהליך. ולכן תהליך הביות של הכלבים עומד בגדר תעלומה גדולה שחוקרים רבים מנסים למצוא לה פתרון והסברים.
היכולת של הכלבים להבנת ה”לא” המוחלט (ובכך לקבל מרות ולהתנהג לפיה) ייתכן וקשורה למבנה הלהקתי שלהם. החוקרים גילו שלהקת הכלבים מתנהלת בצורה שאינה שיוויונית (האופיינית ללהקות זאבים) אלא בצורה דיקטטוריאלית. כך למשל, זאבים יכולים לאכול כולם יחד. גם אם זאב דומיננטי יחשוף את שיניו וינהם על זאב פחות דומיננטי בלהקה – עדיין כולם ימשיכו לאכול ביחד והזאב במעמד הנחות לא יזוז מהאוכל. דבר זה לא מתקיים בלהקת כלבים. כלב במעמד נחות נדיר שיאכל יחד עם כלבים דומיננטיים בלהקה. הוא לרוב אפילו לא ינסה.
התנהלות כזו עומדת בבסיסו של תהליך הביות המצריך מהאדם לבסס את מעמדו כדמות השולטת ובכך להקנות לבעל החיים את ההתנהגות הרצויה לצרכיו. החוקרים האוסטריים סבורים שייתכן שהכלבים אינם מצייתים לנו מתוך רצון לשיתוף פעולה אלא מתוך הרצון הטבעי שלהם להיות מונחים לביצוע פעולות מסוימות.
אז איך הפך הזאב בעל העצמאות ההתנהגותית והחשיבתית ומבנה להקתי שיוויוני אל הכלב הצייתן והמחכה לפקודות ואיזה תפקיד היה לבני האדם בתהליך זה?
נתחיל בכך שהמחקרים האחרונים מעידים שהכלב לא התפתח מהזאב האפור (שחיי כיום בחציו הצפוני של כדור הארץ מאלסקה לסיביר ולערב הסעודית) כפי שהיה נהוג לחשוב, אלא מזאב בלתי ידוע שנכחד כבר. החוקרים בטוחים כי ביות הכלב התרחש כאשר בני האדם היו עדיין ציידים-לקטים ולא לאחר שהפכו להיות חקלאיים.
כאשר בני האדם המודרני הגיעו לאירופה (אולי לפני כ- 45,000 שנים) הם פגשו בזאב האפור ובעוד זני זאבים שונים בהם גם הזאב המכונה מגהפאוונל (זן שנכחד כבר) אשר ניזונו מצייד גדול כמו הממותות. בזמן זה הזאבים כבר הוכיחו את עצמם להיות מבין הזנים המוצלחים ביותר והסת גלתניים (כאלו שמסוגלים להתסגל לתנאי המחייה ובכך להבטיח את הישרדותם)ביותר במשפחת הכלביים בכך ששגשגו בבתי וסביבות גידול שונים (מדבר, יערות, קוו החוף ועוד). הם התחרו עם בני האדם החדשים שהגיעו לסביבת מחייתם על אותו סוג הצייד – ממותות, צבאים, סוסים, אנטילופות ועוד. למרות תחרות זו, סוג אחד של הזאבים (יתכן שמקורו בזאב המגהפאוונל) החל לחיות בקרבת בני האדם. במשך שנים סברו החוקרים שהזאב האפור התפתח מזן זה של זאב (ולכן הזאב האפור נחשב לאביהם של הכלבים שנים רבות) אך סברה זו הופרכה ולכן היום הטענה היא שהכלבים התפתחו מזן זה של זאב, שהחל לחיות בקרבת בני האדם ואין לו יותר זכר בימינו אנו (הזן ממנו התפתחו הכלבים נכחד).
גם תזמון תהליך הביות של הכלב ומיקומו הגאוגרפי שנויים מאוד במחלוקת בקרב קהילת החוקרים. מחקרים שונים מצביעים על זמנים שונים בהם קרה תהליך זה בין לפני 135 אלף שנים באיזור המזרח התיכון לבין מחקר הטען שהתהליך קרה לפני פחות מ 16,300 שנים בדרום סין ועד למחקר אחר שטוען כי מקורם של הכלבים הוא באירופה בין לפני 32 אלף ל19 אלף שנים……הסיבה לבלבול זה נובעת מכך שבני האדם נעו ברחבי כל העולם וערכו הרבעות בין מיני כלבים שונים ולכן יש קושי רב לעקוב אחר המקורות הראשוניים של הכלבים המבויתים באופן וודאי. חוקרים רבים מנסים עדיין למצוא הוכחות וממצאים שיוכלו לשפוך אור בעניין זה.
למרות שה “איפה” וה “מתי” המדויקים של ביות הכלב אינם יידועים לנו – חוקרים כן מסכימים על אופי החברה האנושית שבה קרה תהליך זה. ביות הכלבים קרה בתקופה בה בני האדם היו עדיין ציידים-לקטים ולפני המהפכה החקלאית – בערך לפני בין 32,000 ל 18,800 שנים (נהוג לחשוב שהמהפכה החקלאית החלה במזרח התיכון לפני כ 12,000 שנים).
אז איך, אם בכלל, עשו זאת בני האדם הציידים-לקטים? איך הם הצליחו לביית את הזאב שהחל לחיות בקרבתם? או שאולי אין להם קשר לתהליך ביות זה ופשוט “גרסא” כלבית של הזאב הזה חכתה להם יום אחד מחוץ למערה/לאוהל?
ממצאים ארכיאולוגיים שנמצאו ברפובליקה הצ’כית במושבות שגילן הוערך כבנות 27,000 שנים מצאו גולגלות של מספר זני זאבים. 3 מתוכם מאופיינים בשלושה הבדלים מאלו של שאר גולגלות הזאבים: שיניים צפופות יותר, חוטמים קצרים יותר וקופסאות מוח גדולות יותר. שינויים אנטומיים אלו יידועים כסימנים הראשונים בתהליך הביות של בעל החיים. חוקרים היום בודקים את הסברה שבעלי חיים מביותים הנם בעלי פחות תאים עובריים ביחס לבעל החיים ממנו התפתחו. לתאים עובריים אלו תפקיד מכריע בהתפתחותם של השיניים, הלסתות, האוזניים ותאים מפיקי פיגמנטים כמו גם בהתפתחות המערכת העצבית הממונה על תגובת “הלחם/ברח”.אם סברה זו תוכח כנכונה – אז כל התכונות החמודות המאפיינות זנים מבוייתים (כתמים בפרווה, אוזניים שמוטות, זנבות מסולסלים) הן למעשה תוצאה נלוות לתהליך הביות.
בני האדם היו זקוקים לכלבים (או יותר נכון לזאבי-הכלבים – כך נכנה כאן את הזאבים הראשונים שהחלו להתקרב אל בני האדם) לצורך צייד ממותות ובעלי חיים גדולים אחרים. ביות/שיתוף פעולה עם הזאבי-כלבים נתן לבני האדם יתרון רב ומשמעותי ביותר בהשגת מזון על פני האדם הניאנדרתאלי. חוקרים רבים סבורים היום שהזאבי-כלבים חברו כוחות לצייד מרצונם עם בני האדם. הזאבים, שהם זן סתגלתני במשפחת הכלביים, זיהו בבני האדם נישה אקולוגית חדשה שהם יכלו לנצל לטובתם. הסבר חלופי לביות הזאב הוא שבני האדם התגנבו למעורותיהם וגנבו גורים צעירים מאוד אותם גידלו ובייתו אחר כך בשבט. הסבר זה פחות מקובל שכן הסכנה בהתגנבות שכזו כרוחה בסיכון רב והגידול של גור זאב בקרבת תינוקות חסרי יישע הנו סיכון גדול נוסף.
מכאן שבני האדם לא בצעו ביות מכוון לזאבים, לפחות לא בתחילתו של תהליך זה. במקום זאת, סביר יותר להניח, שהזאבים התחילו לעקוב אחרי בני האדם בזמן שאלו צדו. בדומה לכך שהנמלה “עוקבת” אחרי בני האדם אל תוך ביתם. הזאבים עקבו אחרי הציידים כדי להנות משאריות הצייד. עם הזמן, חלק מהזאבים העוקבים הללו, איבדו את הפחד מבני האדם (ונהפוכו, גם בני האדם איבדו את הפחד מהם) וכך התפתחה מערכת יחסים שבה שני הצדדים יוצאים מורווחים. זאבי-הכלב היו מריחים את הצייד עבור הציידים ואלו היו משאירים עבורם שאריות צייד. דפוס זה של תחילת תהליך הביות הוכח גם במיני חיות שונים כמו השועל.
להסבר זה ישנה בעיה אחת. הזאבים שמהם סבורים החוקרים שהתפתח הכלב – לא ממש אכלו בשר ממותות שנחשבות למקור המזון העיקרי של בני האדם שכביכול התחילו את תהליך שיתוף הפעולה המדובר. חוקרים מצאו שהזאבים הראשונים שמהם כביכול התפתחו הכלבים – ניזונו בעיקר מצבאים – מה שלא נחשב מקור התזונה המרכזי של בני האדם באותה התקופה. מתוך חקר שרידי גולגלות זאבי-הכלבים שנמצאו ניתן היה לראות שהזאבים באותה התקופה נפצעו/הוכו, נתחמו והוזנו בתזונה מסויימת. כל אלו ייתכן שהביאו את הזאבים ליכולת להבין “לא” ולציית לו. אין ממצאים ארכיאולוגיים המצביעים על קשר שיתופי בין בני אדם לזאבים בזמנים כל כך קדומים. קשר זה התפתח ככל הנראה מאוחר יותר.
יש דעות חלוקות בקרב חוקרים על הגדרתו של הכלב הראשון, זה שמקובל על כולם הוא כלב שתועד לפני כ 14,000 שנים בגרמניה והוא מתאר תהליך ביות נעים הרבה יותר. חוקרים שמצאו חלקי שלד של כלב זה מצאו אותן בתוך קבר של גבר כבן 50 ואישה כבת 20-25 שנה. מיצג כזה של שרידים מעיד על תהליך ביות מלא. זהו חותם שבני האדם ראו בחייה בעלת ערך קבורתי שווה להם והיא נתפסה כחלק מהמשפחה. הכלב הגרמני הזה אינו היחיד שנמצא קבור בצורה שכזו. בישראל, באתר ארכיאולוגי שמוערך מלפני 12,000 שנים בעמק הירדן, מצאו ארכיאולגיים את מה שנחשב לקבר האדם וכלבו המפורסם ביותר. שלדו של אדם מבוגר שוכב מכורבל על צדו הימני והוא חובק גור כלבים בעדינות. הכלב היה בן כ 4-5 חודשים והונח בקברו של האיש המבוגר, כך סוברים החוקרים, כדי להיות לו בן לוויה בעולם הבא. בניגוד לגולגלות זאבי-הכלבים הראשוניים שמעידות על פציעות ומכות, שלדו של גור זה אינן מעידות על כל פציעה והוא הונח בצורה אוהבת יחד עם מי שככל הנראה דאג לו.
ישנם חוקרים הסבורים כי כלבים בסביבה פתוחה יכלו לסייע בהעברת בשר הממותות שצדו אך לא בהכרח בתהליך הצייד עצמו. הכלבים מצוינים בצייד חיות קטנות יותר כמו צבאים וחזירי בר. לטענת חוקרים אלו, לפני לפחות 15,000 שנה ציידים-לקטים באירופה, באסיה ובאמריקה התחילו לפתח תלות הישרדותית ביכולות הצייד של כלביהם. החוקרים לא מצליחים למצוא קו מקשר ישיר בין כלבים אלו לחיות המחמד שלנו כיום אך למרות זאת הם בטוחים לגמרי שהיו אלו כלבים. כאשר בני האדם החלו להשתמש בכלבים לצורכי צייד ניתן לראות שינוי תפיסתי של הכלב בעיניי האדם היות ואז מתחילים למצוא קברים של כלבים. קברים אלו אינם חלק מטקסים או העלאות קורבן. אלו הם קברים של הערצה שבהם הכלב נקבר יחד עם כלי הצייד של בני האדם באותה התקופה.
אחד מהקברים המפורטים ביותר של כלב נמצא בשוודיה מלפני כ 7 אלף שנה. כמה כלבים נמצאו קבורים עם 12 בני אדם. אחד מהם קיבל את הטיפול המכובד ביותר מבין כל הנקברים, בני האדם וכלבים כאחד. הכלב המיוחד הזה הושכב על צדו, שבבי אבן צור היו פזורים באיזור מותניו ויחד איתו נקברו קרני צבי אדום ופטיש אבן ומעליו פוזר חימר אדום. אין הוכחה לסיבה להערצתו של כלב זה ולקבורתו החגיגית אך סביר להניח שהיה צייד מצטיין ובעליו העריץ אותו על כך והתאבל על מותו.
הכלבים הראשונים מלאו תפקידים מהותיים נוספים. שרידים ארכיאולוגיים מאתר בדנמרק מלפני כ 8 אלף שנים מצאו הוכחות לכך שהיו אז 3 סוגים שונים של כלבים: קטנים, בינוניים וגדולים. כל כלב ככל הנראה תפקד בצורה וענה על מטרות שונות. זוהי למעשה הפעם הראשונה שנמצאו הוכחות ל”גזעים” שונים. לא ברור מה היה הצורך של בני האדם בכלבים קטנים אך ייתכן שהם פשוט החלו להופיע ליד שולחן האוכל וסיפקו סיבה נוספת לגידולם.
בקרב בני אדם שעסקו בגידול עדרים הכלבים שימשו גם לצורך רעיית העדר. אלו שעשו את עבודתם בצורה מיטבית זכו לקבורה מהודרת ולכבוד גם לאחר מותם. בשנת 2006 מצאו חוקרים בלימה שבפרו 80 כלבים שגופותיהם נעטפו כמומיות קבורים במערות ליד בעליהם – קברים אלו הוערכו כבני אלף שנה. כלבים אלו שמרו על עדרי הלמות ובתמורה לכך טופלו היטב גם בחייהם וגם לאחר מותם. קרוב לכ 30 מתוך 80 הכלבים שנמצאו היו עטופים בשמיכות מצמר למות מובחר ועצמות למות ועצמות דגים היו מונחות בקרבת פיהם. תנאי האקלים באזור זה שמרו רקמות ופרוה של כלבים אלו. שרידים אלו הציגו כלבים שדומים לכלבי הרחוב הקטנים שמסתובבים באיזור עד לימים אלו – משוטטים ברחובות העיר לימה בחיפוש אחר בני אדם שיטפלו בהם וילמדו אותם מה כן, ומה לא, לעשות.
נכון לפרסום מאמא זה, שמתבסס על מחקרים עד לשנת 2015, אין עדיין מידע מדוייק על הזמן והמקום שבו החל תהליך הביות של הזאב לכלב. הסברים לתהליך זה ממשיכים להתגבש על סמך ממצאים נוספים שמתגלים ומחקרי DNA רחבים שמתבצעים מאז. מחקרים אלו יעזרו לקבוע את התאריך והמיקום המדוייקם בהם החל תהליך הביות של הכלב. ולמרות כל המחקרים בנושא זה, חוקרים רבים עדיין סקפטיים מאוד אם אי פעם יצליחו למצוא הסבר מוכח לדרך שבה הפך הזאב הפראי והקדמון, זה שאינו מכיר “לא” מהו, לכלב הצייתן שהוא חברו הטוב של האדם בימינו אנו.

לקוחות רבים מבססים את התנהגותם אל מול הכלב על כך שזה היה פעם זאב. בין אם בגישתם לתזונתו (על כך הרחבנו במאמר נפרד) ובין אם בגישתם לחינוך ולתקשורת עם הכלב. אין ספק שהכלבים מקושרים לזאבים אבל אולי נכון יותר יהיה לקחת את הקרבה הזו בפרופורציות נכונות ולזכור שכלב, למרות כל קשריו, הוא לא זאב. הפסיכולוגיה של להקות הזאבים אולי יכולה לעזור לנו להבין את הכלבים שלנו יותר אבל עלינו לזכור שיש גם הבדלים בין הכלב לזאב ועלינו לקחת אותם בחשבון על מנת לשמור על בריאותם הנפשית והפיזית של החברים הכי טובים ונאמנים שלנו.